פסק-דין בתיק ע"פ 24794-03-12

השופטת אסתר הלמן, אב"ד:

1.         לפנינו ערעור על הכרעת הדין ולחלופין, על גזר הדין שהושת על המערער בפסק דינו של בית המשפט קמא.

2.         המערער הורשע בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפת קטין בידי אחראי, על פי כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע מעשי אלימות כלפי רעייתו ושניים מילדיו הקטינים.

3.         על פי כתב האישום שהוגש כנגד המערער, בתאריך 03/02/11 סמוך לשעה 21.00 בעת שהמתלוננת, שהייתה נשואה למערער במשך 9 שנים,  שהתה עם 4 ילדיהם הקטינים בבית, הגיע המערער אל הבית כשהוא שתוי. המערער ביקש מהמתלוננת להכין עבורו ארוחת ערב ולסעוד עימו וזו הגישה לו את ארוחת הערב אולם סירבה לסעוד עימו. בתגובה נטל המערער את מגש האוכל וזרקו על הרצפה. לאחר מכן, סגר את דלת החדר, בו שהה עם המתלוננת, אחז בגופה, הצמידה לעבר קיר החדר והכה אותה מכות אגרוף וסטירות בכל חלקי גופה תוך שהוא צועק עליה ומגדף אותה.

למשמע צעקות המערער, פתחו הילדים את החדר ומשהבחינו במתרחש, פרצו בבכי. המתלוננת ביקשה מהמערער לחדול מהמעשים ולא להכותה ולגדפה בנוכחות הילדים, אולם המערער לא שעה לבקשתה והמשיך להכותה ואף איים להרוג אותה. המערער נטל לידיו תמונה עם מסגרת מזכוכית, השליכה לעבר המתלוננת והזכוכית נשברה. כן הכה את המתלוננת בכל חלקי גופה באמצעות לוח עץ ומשך את המתלוננת בשערות ראשה.

לאחר שהמתלוננת זעקה לעזרת בתה ע. ילידת 17/09/02, ניגש המערער לע. והכה אותה בראשה. כתוצאה מהמכה, נחבט ראשה של ע. בקיר ודם זב מאפה. בהמשך פנה המערער לא. יליד 21/08/07,  שלא חדל לבכות, סטר לו על פניו וגרם לכך שראשו של א. נחבט בקיר.

כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת נפיחות באזור לחי שמאל, המטומה ונפיחות בעין שמאל, חבלה באמת יד שמאל וכן כאבים בגפיים העליונות והתחתונות.

4.         בפני בית המשפט קמא כפר המערער בביצוע העבירות. הוא הודה כי אמנם התפתח בינו ובין המתלוננת ויכוח קולני, אך הכחיש כי תקף אותה במהלך האירוע. לטענת המערער   המתלוננת איימה כי תגרום לכליאתו, בנוסף, היא זו שקיללה ותקפה אותו באמצעות חפץ חד וגרמה לפציעתו במקומות שונים בגוף.

פסק הדין של בית המשפט קמא    

5.         לאחר שמיעת הראיות, הורשע, כאמור, המערער בעבירות האלימות כנגד אשתו ושניים מילדיו הקטינים.  המערער זוכה מעבירת האיומים שיוחסה לו בכתב האישום.

6.         הכרעת הדין מבוססת על עדותה של המתלוננת, אותה העדיף בית המשפט קמא על פני עדותו של המערער ומצאה מהימנה. בית המשפט קמא וקבע כי מרבית גרסתה של המתלוננת נתמכת בראיות חיצוניות בעלות משקל רב, ואלה עולות כדי ראיות סיוע, שאינו נדרש במקרה זה לצורך הרשעה. הראיות הנוספות, לגביהן נקבע כי הן באות ממספר מקורות עצמאיים, חיצוניים, נוגעות לגדר המחלוקת ותומכות זו בזו, הן חקירות הקטינים באמצעות חוקרת הילדים (ת/12-ת/15), והתרשמותה של החוקרת מן הקטינים, דו"ח פעולה שערך שוטר שהגיע למקום ומצא ממצאים התואמים את גרסת המתלוננת, (ת/9), וממצאי החבלות על גופה של המתלוננת, כפי שתועדו בתיעוד הרפואי -ת/3 ו- ת/4.

7.         לעומת זאת, עדותו של המערער נדחתה בהיותה רצופת סתירות, ובהיותה סותרת את עדות הקטינים ואת התיעוד הרפואי.

8.         המערער זוכה, כאמור, מעבירת האיומים מאחר ונושא זה לא עלה בעדותה של המתלוננת בבית המשפט.

9.         בית המשפט קמא דן את המערער לעונשים של 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, התחייבות וקנס בסך 5,000 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט קמא על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער, כולו במצטבר לעונש המאסר בהליך זה, כך שנקבע כי המערער ירצה בסך הכול עונש מאסר בפועל של 36 חודשים.

הערעור על הכרעת הדין :

נימוקי המערער

10.         הערעור מכוון רובו ככולו כלפי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, הנסמכים על קביעות מהימנות והתרשמותו מן העדים שהופיעו בפניו. ב"כ המערער מודע להלכה שלפיה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים מסוג זה, אלא במקרים חריגים, אולם הוא סבור כי במקרה זה קיימים נימוקים מיוחדים להתערבות ערכאת הערעור בממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שכן בית המשפט קמא נתן אמון בעדויות עדי התביעה, על אף סתירות מהותיות וקשיים רבים היורדים לשורש העניין.

11.      בהודעת הערעור פורטו בהרחבה הנימוקים, המלמדים לפי טענת ב"כ המערער, כי בית המשפט קמא שגה בהערכת המהימנות של העדים, בקביעת הממצאים העובדתיים על סמך הערכת המהימנות ובמסקנותיו.

12.      עוד נטען בהודעת הערעור כי בית המשפט קמא שגה שגיאה יסודית ומהותית בכך שלא נתן דעתו לחובה למצוא ראיה מסייעת לעדות הילדות ולא ציין בהכרעת הדין, מהי הראיה המסייעת.  בהקשר זה נטען כי עדויות הקטינות אינן יכולות לתמוך אחת ברעותה, שכן עדויותיהן רצופות סתירות, זיהומים כבדים, לוקות בניתוק כל קשר של זמן לאירועים ואפילו חשודות בתיאום גרסאות. באותה מידה, גם עדות המתלוננת איננה יכולה לתמוך בעדויות הקטינות בשל הפגמים שנפלו בה.